הרבה הורים שאני פוגשת פועלים מתוך אוטומט.
מנסים להיות "ההורה הטוב".
הם מרצים, מכילים, מנסים להספיק הכל.
אבל לא תמיד בוחרים איך להיות שם באמת.
תעצרו לרגע, תתבוננו, תקשיבו, ותעשו בחינה רגשית מחודשת לא רק כלפי העולם, אלא גם במרחב שביניכם לבין הילדים שלכם.
אני פוגשת שוב ושוב דפוסים שחוזרים על עצמם,
הורים שמבקשים מילדיהם לוותר על מה שחשוב להם, בשם נוחות או נורמות.
ביקורת שמחליפה עידוד, בלי לשים לב.
ציפיות שנכפות, בלי הקשבה אמיתית למה שהילד מרגיש או רוצה.
הבטחות שנשברות, או גבולות שנעלמים.
עידוד "להיות כמו כולם", במקום תמיכה בשונות ובייחוד.
ביטול רגשות ("זה שטויות", "תתאפס", "אל תבכה") שמרחיק ומכבה.
עצירת שינוי והתפתחות מתוך פחד או חוסר הבנה.
חדירה לפרטיות בלי הכרה בגבולות האישיים של הילד.
חוסר נוכחות רגשית במסווה של דאגה חומרית.
הרבה הורים מקבלים את זה קשה כשאני משקפת את זה בשיחות שלנו.
להבין את זה, זה כואב.
לשנות את זה, זו מנהיגות הורית.
אנחנו לא צריכים להיות מושלמים.
אבל אנחנו כן צריכים לבחור מחדש,
איך אנחנו נוכחים?
איך אנחנו מדברים?
איך אנחנו מגיבים כשהם הכי פגיעים?
הורות מודעת היא לא לוותר על עצמינו בשביל הילדים, אלא לבחור להיות גרסה טובה יותר של עצמינו, בשבילם ובשבילינו.
כשהורים בוחרים לגדול לצד הילדים, נוצרת מערכת יחסים מדהימה ומחזקת שיוצרת שינוי אמיתי.